ילדותי בע"מ נ' לאומי קארד בע"מ ואח'

פסק דין

מונחת בפני בקשתה של חברת ש.א שיווק סולימנוב בע"מ להארכת מועד להגשת תביעת חוב כנגד חברת ילדותי בע"מ, וזאת חרף העובדה כי לחברת ילדותי אושר זה מכבר הסדר נושים.

לטענת בא-כוחה של המבקשת, לא עלה בידו להגיש תביעת חוב במועד, היות והנאמן קצב (באורח לגביו נרמז כי הוא כמעט במכוון) "סד זמנים" או "מחטף זמנים" קצר, וזאת כאשר באותם שבועות שהה פרקליטה של המבקשת בחופשה.

כמו כן, מעלה המבקשת טענות קשות כנגד אורח עריכתו של הסדר הנושים, המעדיף את בעלי המניות על-פני הנושים הרגילים; לטענתה, קבלת תביעת חובה באיחור לא תפגע בנושים האחרים, נוכח הסכום הנמוך יחסית ומועדי התשלום, וכי מניה וביה, טרם חולקו דיבידנדים והאיחור נשוא הגשת תביעת החוב אינו גדול.

עיינתי בבקשה ובתגובות לה ומצאתי כי, חרף ההבנה לנזקו של הנושה ולמצב הלא-נוח אליו נקלע בא-כוחו המלומד (הכל נוכח המפורט בטיעוניו הוא), לא אוכל לקבל את טענותיו, ואף לא את פרשנותו לדיני הקפאת ההליכים. דומה, כי מאחורי כל אותם טיעונים ופרשנויות, עומדות מספר עובדות פשוטות, שאינן יכולות להיות שנויות במחלוקת:

תביעת החוב הוגשה שבועות לאחר אישור הסדר הנושים (קרי, לאחר תום ארכה שניתנה מניה וביה לנושים, מעבר למועד המקורי להגשת תביעות חוב). זאת, כאשר ספק גדול אם ניתן להתייחס לתקופה בת שבועות כ"מחטף זמנים" (קל וחומר לא באורח אשר כמעט ורומז, ואני זהירה בלשוני, לחשד אודות קונספירציה כזו או אחרת של הנאמן עם בעלי המניות של ילדותי).

לא הוצגה בפני כל ראיה, אף לא לכאורה, לנסיבות חריגות ברמה העובדתית, ככל שהדבר נוגע לעצם יכולתה של הנושה ללמוד על הקפאת ההליכים ולהגיש תביעת חוב במועד. אין עסקינן באחד מאותם מצבים בהם, למשל, נוקט החייב כלפי נושה פלוני בדרך של הטעיה, המונעת ממנו ללמוד את המצב לאשורו ולהגיש תביעת חוב במועד. עניין לנו, כזכור, בהקפאת הליכים והליכי הסדר אשר התארכו על פני שבועות רבים, והיו מלווים בסכסוכים משפטיים חריגים, ודיונים חוזרים ונשנים אשר דומה כי אף יצרו הד רב בתקשורת ובציבור. זאת, אף מעבר לכלל הרגיל והבסיסי של ידיעה קונסטרוקטיבית; כמו כן, ניתנה הארכת מועד כללית אחת, מעבר למועד המקורי להגשת תביעת חוב. כל שיש למבקשת לטעון בעניין זה, הינו כי פרקליטה בחר, נוכח מה שהוא מכנה "האטה בעבודת משרדו", לצאת לחופשה ארוכה, והיות כי הוא פרקליט יחיד במשרדו, לא יכול היה לכאורה להתעדכן. במלוא הכבוד, ובלא להתערב בסדרי עבודתם של הפרקליט המלומד ושולחיו, הרי שנקל לראות, כי לכל היותר עסקינן בטעות של פרקליט המבקשת, אשר בחר לנתק עצמו ולא להתעדכן למשך פרק זמן לא מבוטל (חרף העובדה כי בימינו, הרי שהדבר אפשרי, במידה רבה, אף במהלך חופשות). מצב זה, נוכח היותו פרקליט יחיד במשרדו, הביא אותו ככל הנראה ולפי גרסתו, לכך כי החמיץ את האפשרות להתעדכן אודות הקפאת ההליכים. במלוא הכבוד הראוי, מכאן ועד לחוסר יכולת אובייקטיבית להגיש תביעת חוב במועד, רב הדרך.

בנסיבות המקרה, אין מנוס מן המסקנה, כי רוב-רובם של טיעוני בא-כוחה המלומד של המבקשת אינם אלא "טיעוני אווירה", אשר אינם רלוונטיים הלכה למעשה למחלוקת האמיתית שיש להכריעה. במלוא הכבוד הראוי, בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב אינה המקום לערער בדיעבד על הסדר הנושים (אף אם לווה אישורו בטונים צורמים), ואף לא להעלות תלונות כלליות ופקפוקים בדבר מניעיו והתנהלותו של הנאמן. בנסיבות המקרה, ובמלוא הכבוד הראוי למצוקתה האמיתית של המבקשת, קשה שלא לתהות, האם אין חריפותם היתרה של האחרונים מיועדת לחפות על הבעיה המשפטית המהותית בפניה ניצבת המבקשת בעניין הארכת המועד.

זאת ואף זאת; אכן, אין להמעיט בכוח הדילמה הנוצרת לעיתים בשל התנגשות בין אינטרסים סותרים, בכל האמור בשאלת הארכות המועד בהקפאת הליכים, יחסית לפירוק. זאת, כפי שאכן נסקר בהרחבה רבה בעניין יוסף משה מהנדסים בע"מ, שאוזכר בידי הצדדים, וכן בשאר הדוגמאות נשוא הפסיקה. אלא מאי? בסופו של יום, הרי רוב-רובם של האינטרסים הנוגעים להקפאה, יחסית לפירוק, אינם מטיבים עם המבקשת, וזאת בלשון המעטה. זאת הן הודות ל"סד הזמנים" בו מצויה הקפאה מניה וביה יחסית לפירוק, אשר מחייב - ולא בשל אינטרסים עלומים ואישיים של נאמן כזה או אחר – הגשה מזורזת של תביעות החוב, והן ובעיקר הודות לצורך לאשר את הצעת ההסדר באספות הנושים. לעניין זה, אין להמעיט בחשיבות ההסתמכות שנוצרת כאשר הנושים מצביעים על הצעת הסדר המקנה להם אחוז מסויים מחובם, זאת כאשר יתכן מאד כי לו היה אחוז הדיבידנד נמוך יותר, יתכן והיו בוחרים להתנגד להסדר או לדרוש את שיפורו. אי לכך נפסק, כי משקלה של הסתמכות זו חזק בהרבה מאשר בפירוק, אשר אינו נדרש לאישור כלשהו באספות נושים, ואין היא תלויה אך ורק בחלוקה בפועל, אלא ראשית כל, אם לא בעיקר בעצם עריכת האספה וההצבעה על הסדר המקנה אחוז דיבידנד מסויים.

נוכח האמור לעיל, ראוי לנקוט זהירות רבה בטרם ניתנת הארכת מועד, זאת במיוחד כאשר על-פניו, אין כל נסיבות מיוחדות לאיחור זה. יתר על כן; ספק גדול, אם העובדה כי תביעת חוב פלונית הינה קטנה יחסית, בכדי להפוך את היוצרות. ראשית; אם יפסק כי תביעה בסך 10,000 ₪ למשל הינה "קטנה" די הצורך, מה דינה של תביעה בת 15,000 או 20,000 ₪? עניין לנו בסכנה מוחשית למדרון חלקלק, בסופו יתקבלו תביעות משמעותיות באיחור, והרף הקשיח נשוא הדין ואינטרס ההסתמכות יהפוך הלכה למעשה לפלסתר. ומה על אותם נושים אשר התלבטו קשות האם אחוז הדיבידנד בהסדר מצדיק תמיכה, או שמא עליהם להתנגד, ואין ספק כי הרעת ההסדר באחוז קטן נוסף בלבד, היתה מביאה אותם "לחצות את הקווים" ולהצביע נגד ההסדר שאושר?זאת ועוד; הרי שבלא להקל ראש בנזק שיכולים סכומים כאלו לגרום לספק קטן, הרי בכל-זאת ניתן לגרוס, כי נזק זה קטן יותר מאשר נזקו של ספק אשר הגיש תביעת חוב גדולה יותר – בעיקר אם אין עסקינן בעוסק גדול במיוחד, אלא בספק קטן יחסית אשר הסתמך בעיקר על לקוח גדול אחד, וזה קרס. די בכך בכדי להראות, כי העובדה כי תביעה מסויימת הינה קטנה יחסית, אין בכך בהכרח בכדי ללמד כי מאזן השיקולים נוטה בהכרח לטובתה.

סוף דבר; במלוא ההבנה לנזקה של המבקשת, אין אני יכולה להיעתר לבקשתה. זאת, גם ובעיקר נוכח העובדה כי עסקינן בהסדר נושים שאושר טרם הגשת תביעת החוב, ונוכח העובדה כי לא עלה בידה לבסס כל נסיבות חריגות – מלבד טעות סובייקטיבית של פרקליטה, אשר אין דבר בינה ובין נסיבות אובייקטיביות שמנעו הגשת תביעת חוב במועד ולא כלום.

אי לכך, איו מנוס מדחיית הבקשה. בנסיבות המקרה, לפנים משורת הדין ואך נוכח הנזק שנגרם מניה וביה למבקשת, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט' ניסן תש"ע, 24 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: